אביגדור קליין, בן 69, הבעלים של חנות הצמר והסדקית "קליין דורות" בנתניה
המקום האהוב עליך בנתניה?
"קולנוע שרון שכבר לא קיים. המקום הזה מסמל את הילדות שלי. ללכת לראות סרט היה בשבילנו דבר גדול וקולנוע שרון היה המקום היחיד לראות בו סרטים באותה תקופה".
מה נתנייתי בעיניך?
"החום של האנשים והעממיות. יש תחושה של קרבה ומשפחתיות בין האנשים".
אביגדור קלייןאביגדור קליין
אביגדור קליין
(צילום: אסף פרידמן)
משהו משוגע שעשית?
"עשיתי קפיצת בנג'י לפני שנתיים, בניו זילנד, יחד עם אשתי. היינו שם בטיול והחלטנו לעשות את זה. זאת היתה חוויה מדהימה".
מה הכי גרוע כאן?
"ההתייחסות לעסקים הקטניםבעיר. יש לפעמים תחושה של ניצול ושמקשים עלינו".
איך עברה עליך תקופת הקורונה?
"זאת היתה תקופה קשה מאוד. היינו סגורים וחששנו מהעתיד. היתה אי ודאות. כשחזרנו לעבוד שמנו לב לירידה בהכנסות. מגיעים פחות לקוחות מבעבר, כי אנשים נמצאים במצב כלכלי לא פשוט. חוץ מזה, יש לנו קהל לקוחות מבוגר וזאת אוכלוסייה שלא מרבה לצאת עכשיו כיוון שהיא בסיכון".
ספר קצת על החנות שלכם.
"זה עסק משפחתי ותיק, של שלושה דורות, שהוקם בשנת 1953. נכנסתי לעבוד בחנות אחרי השירות הצבאי שלי. הבן שלי, רן, הצטרף לפני 16 שנים. החנות משווקת סדקית, חזיות, גובלנים וצמר. יש לנו לקוחות שמלווים אותנו כבר שנים. לפני כמה שבועות הגיעה אלינו לקוחה עם בתה הנערה כדי לרכוש בשבילה חזייה ראשונה. הלקוחה סיפרה לנו שגם אמא שלה רכשה בחנות שלנו את החזייה הראשונה עבורה. לאחרונה השתתפנו במיזם תיירות שנקרא 'בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם', אותו מובילה מיטל כץ. היא יצאה בפרויקט שמטרתו לעזור לעסקים הקטנים בתקופה שלאחר הקורונה ולתת להם חשיפה".
עם מי היית רוצה לשבת לקפה ולמה?
"עם ראש העירייה, מרים פיירברג־איכר. אני רוצה לשבת איתה ולהסביר לה את הקשיים והתסכולים שיש לבעלי העסקים בעיר".