איזו תקופה עברנו... הכניסה הביתה הביאה איתה כל כך הרבה דברים חדשים ותובנות חדשות. ואז הגיע ליל הסדר ונדרשנו לחגוג אותו עם המשפחה הגרעינית שלנו, ובחג הזה שכל מהותו היא היציאה ממצריים למדבר ושבירת הקונבנציות המוכרות והנוחות זכינו לחוויה כזו. ועכשיו מגיע שבועות ואנחנו כבר מרגישים את התחושה שיש מקום אחר, קצב אחר, דרך אחרת לעשות ולחיות והאשליה שיש דרך אחת נכונה ושאי אפשר להמנע ממנה מתפוגגת עכשיו לנגד עינינו.
חג זה מהמילה לחוג, להסתובב, הזמן הוא מעגלי וכל זמן מגלה איתו שפע חדש ומאפשר לנו לצעוד קדימה ולהתפתח, צריך רק להיות קשובים לו ולתת לו מקום.
חג השבועות מביא איתו שפע גדול. הוא שיאו של תהליך הצמיחה של עם ישראל וקבלת התורה אחרי 50 ימים במדבר ויש לו גם ביטוי בטבע. אנחנו נפרדים בימים אלה מהאביב ועומדים בפתחו של הקיץ וחוגגים את קציר התבואה. העמל, התפילה התקוות וחוסר הוודאות של החקלאים מתחלפים ברגשות תודה על כל היבול שנקצר. נביטת הזרע בעומק האדמה, צמיחתו בזכות גשמי ברכה, הנצת הפרחים והבשלת הפירות - הם פלא הבריאה והצמיחה כולה, ועכשיו תורינו לברך ולהודות להפוך את היבול למזון לגוף ולנשמה.
ויש גם את פירות עמלנו, את כל מעשה ידינו השנה. כל מה שטיפחנו ובנינו, שזרענו וקיווינו. רגע לפני הקיץ והיציאה לחופש הגדול יש ערך גדול להניחם לפנינו, להתבונן בהם, לראות ולהרגיש את היופי, הטעם והריח של הפירות, להתפעל מהטנא המלא המונח על כתפינו, ממש לא משנה מה גודלו. ככל שנטיב לעשות, כך הוא יגדל.
איך עושים את זה?
רציתי לתת ביטוי לכל העוצמה הזו בשולחן החג, לשפע, למקוריות, לשבירת הקונבנציות, לקציר ולטבע הפראי. לצאת מהקונבנציות: מי אמר שמפת שולחן צריכה להיות ישרה ומעומלנת? לקחתי פיסת בד (וילון לא בשימוש ליתר דיוק במקרה הזה) והנחתי אותה על השולחן עם הרבה קפלים, בעזרתם בניתי מעין "טופוגרפיה" טבעית. הכנתי רנר פרחוני שעשוי מהרבה צמות של רפיה ופרחים ופיזרתי בין קפלי הבד, כמו שדות בתוך הטופוגרפיה.
איך מכינים? קולעים מחוטי רפיה צמה ובכל כמה קליעות מכניסים ענף לא ארוך של פרחים וממשיכים לקלוע איתו את הצמה. השתמשתי בלוזיאנטוס פרחי שעווה וגיפסניות כי מהנסיון שלי הם הפרחים הכי עמידים ונשארים פורחים ויפים גם אחרי כמה ימים! קלעתי המון צמות כאלה. בחלק השתמשתי כרנר לשולחן וחלק סגרתי כזרים לראש לכל האורחים היקרים שלנו.
זו פעילות כיפית, גם הילדים מצליחים בקלות ובמהירות. מאוד נהננו להכין את זה ביחד ובשיתוף פעולה. אפשר להכין הרבה גם לשולחן וגם לאורחים וזה מייצר אווירה כל כך חגיגית.
לכבוד חג הקציר הייתי חייבת להכניס גם שיבולים, קטפתי ואיגדתי עם חוט רקמה בצבעים שונים לזרים קטנים 4-5 שיבולים בכל זר. קטמתי את הגבעולים 2 ס"מ אחרי הליפוף של חוט הרקמה והשארתי חוט ארוך, אגדתי את כל הזרים לזר אחד ובעזרת החוטים יצרתי אורכים שונים ונוצר קישוט קיר יפהפה וחגיגי. את הזרים הקטנים של השיבולים גם הנחתי בכל צלחת.
את הקינוחים המהממים הכינה הקונדיטורית מיכל פיקל. הטיפ שלה לעוגה חגיגית זה ליצור מקבץ אקראי מכמה ענפי רוזמרין (שטופים) שיש בכל גינה או פרחי מאכל, שאפשר לקנות אצל ירקנים, פירות יער, ולפזר מעט אבקת סוכר מעל הכל. זה ישדרג כל עוגת גבינה פשוטה ויהפוך אותה לחגיגית, מקצועית וזוהרת. קרפי מים עם ענפי נענע, הראנר הפרחוני והשיבולים, נותנים לשולחן מראה של שדה פורח ומלבלב.
שיהיה לנו חג משפחתי חגיגי ושמח!
שנדע להסתכל, להעריך ולהוקיר תודה על כל פירותינו.
ושניקח מהתקופה הזו את החופש והשקט לחפש את השבילים האישיים שלנו במדבר החיים.
