השנה העלו בפעם הראשונה קבוצת גמלאים תושבי השכונה הצגה בשם "תעודת זהות", אשר מספרת את סיפור החיים והזיכרונות של הגמלאים מילדותם, המסע לישראל ותהליך הקליטה. אירוע סיום השנה זו השנה החמישית, התקיים בגינה הקהילתית לתושבי שכונת חפציבה, אליו הגיעו רבים מהתושבים.
צוות השחקנים, בני העדה האתיופית, נפגשים במסגרת פעילותם במועדון הגמלאים במתנ"ס שפועל בשיתוף אגף הרווחה, מחלקת גמלאים בעיריית נתניה והמרכז הקהילתי מזרח נתניה מבית החברה למתנ"סים.
את הקבוצה ליווה השחקן בני גטהון ("נבסו", "שנות השמונים") שהביא את ניסיונו והצליח להגיע בדרכו הייחודית אל תוך נפשם של הגמלאים. הוא הביא את המשתתפים להתמודדות עם חוויות טראומטיות שהודחקו באמצעות שיטת דרמה-תרפיה, שדרכה השחקנים מבררים עם עצמם על דרכי טיפול והתמודדות עם הרגשות המודחקים.
לרבים מחברי הקבוצה, הייתה זו הפעם הראשונה לפתוח את הפצעים העמוקים החבויים בהם באומץ רב. הקהל, שהיה מורכב מתושבים, ילדים, נכדים, בעלים ונשים, היה מרותק להצגה ומהחשיפה לסיפוריהם מעוררי ההשתאות וההערצה. למראה ההצגה התקשה הקהל להישאר אדיש: חלקם מחו דמעה, חלקם צחקו וחייכו מאושר, וחלקם אף ביקשו לשחזר את האירוע בשנה הבאה ולשמוע סיפורים נוספים.
עבור השחקנים, העלאת ההצגה על במה מול קהל מהווה את שיאו של תהליך ארוך ומורכב של מפגשים חד שבועיים. למעשה, האתגר בתהליך הוא בכך שזוהי הפעם הראשונה בחייהם שהם עומדים מול קהל ומספרים בגוף ראשון ובקדמת הבמה את חוותיהם. אתגר נוסף איתו נאלצו להתמודד, הוא בכך שכולם ללא יוצא מהכלל אינם יודעים קרוא וכתוב. לכן השחקנים היו צריכים ללמוד את תפקידם בעל פה, תוך שימוש באימפרוביזציה חופשית.
מימי אדלה, רכזת הגימלאים במתנ"ס מציינת: "ההצגה מומחשת בצורה הומוריסטית ונוגעת ללב, במהלכה כל אחד מהשחקנים שיתף את סיפורו האישי ואת דרכי התמודדותו החל מהמסע לארץ ועד הקליטה והמציאות היום יומית שלהם בישראל. ההצגה מישירה מבט נועז ונותנת צוהר לעולמם של גיבורים עלומים שסיפורם הודחק והודר בעוד שהשנים נוקפת. דור זה הולך ומתמעט מהנוף הקהילתי והישראלי, ואיתו נעלם אוצר שלם של ידע קדום ותפיסת חיים שיכולה ללמד אותנו על המשמעות של להיות אדם, להיות ערכי ואת ערך 'ואהבת לרעך כמוך' שבשנים האחרונות אנו כחברה שכחנו".
