חייה המקצועיים של אלינה לוי (55) מתל מונד, בוגרת "שנקר", נחלקו בין איור ועיצוב אופנה לבין עבודה עם אוכלוסיות מיוחדות.
במשך שנים היא עבדה בתעשיית האופנה, עיצבה בגדי ילדים, בגדי נערות, מידות גדולות ושמלות כלה.
בשלב מסוים החיים המשפחתיים הובילו אותה לעזוב את התחום התובעני ולקחת פסק זמן של מספר שנים. במהלכן היא נחשפה לעבודת הקודש שמבצעת בעמותות המסייעות לאוכולוסיות מיוחדות, ואז החליטה לחבור לעמותת "אנוש".
קראו גם:
היא יזמה והקימה שם סטודיו לאמנות שימושית במרחב תעסוקתי מוגן, יצרה בו בחומר יחד עם המטופלים וגם דאגה לשווק את היצירות שלהם.
הקורונה תפסה אותה בתחילתה של דרך חדשה, עצמאית: "הכל התחיל כשביקרתי בתערוכת אמנות גדולה ונדלקתי על האסתטיקה העיצובית ועל הטכניקה המיוחדת של סטודיו 'קאהן'. הרגשתי שמצאתי את הפלטפורמה הנכונה עבורי ליצירה אמנותית", היא מספרת.
לאחר לימודים והתנסות, פתחה את "איגרושקה" (צעצוע ברוסית), ומאז היא יוצרת בסטודיו שהקימה בביתה מגוון פריטי נוי מקרמיקה: ליין של אגוזי מלך צבעוניים (שניתנים לרכישה במוזיאון ישראל), מלחיות בצורת לבבות, תכשיטי קרמיקה, אגרטלי קיר לפרחים וצלחות דקורטיביות, שעליהן היא מעבירה מסרים.
בימים אלה נפתחה בגלריה בן עמי בתל אביב התערוכה "אמנות על צלחת" (אוצר: דורון פולק), ולוי מציגה בה את הצלחות שלה, לצידם של כ-20 אמנים נוספים.
אמנים רבים ומפורסמים בהיסטוריה ציירו על צלחות בשלל חומרים והן תמיד שימשו כפלטפורמה לביטוי. בעידן שבו הכלים החד פעמיים יצאו לפרסומות, והצלחת הרב פעמית שבה ומקבלת את מקום הכבוד הראוי לה, נראה כי אקטואלי מתמיד לתת לה במה בתערוכה.
למה דווקא צלחת?
"כל השנים ציירתי ואיירתי – ציורים אמנותיים, הדפסים, ציורי אופנה וציור דיגיטלי. הדבר הראשון שעשיתי כשהחזקתי עפרון ביד היה לצייר, עוד לפני שכתבתי. הציור הוא למעשה המהות שלי. בצלחת יש משהו שהוא הכי קרוב לציור על בד חלק, ובו אני מצליחה לשלב בין עיצוב המוצר לבין יכולות האיור שלי".
