האוכל ברשתות של מסעדות ובתי קפה משעמם עד זרא.
כולם יודעים את זה אבל ממשיכים להגיע, ומנסים בכל פעם להתמודד עם הסתירה הקלאסית שמבוטאת באמירה הדיאלקטית של רבי עקיבא במסכת אבות: "הכל צפוי והרשות נתונה".
3 צפייה בגלריה
"בליקר בייקרי". לא צפוי כמו הניצחון של בן ג'ונסון על קרל לואיס באולימפיאדת סיאול | צילום: אשר קשר
כי אם הכל צפוי מראש כמו התפריט של "ארומה" במאתיים השנים האחרונות, לא תיתכן לאדם בחירה חופשית, כי הרי גם בחירותיו צפויות מראש (סלט גבינת חלומי). ואם בחירותיו של האדם אכן היו חופשיות, כיצד ניתן ליישב זאת עם ידיעתו המוחלטת של הגורל או האלוהים או התפריט של בית הקפה שהוא בוחר להגיע אליו?!
אבל אז, בוקר בהיר אחד, אחרי שהשלים עם זה שלא יבין לעולם לְמה רבי עקיבא התכוון, הבן אדם נכנס לסניף הקרית גתי של רשת בתי הקפה "בליקר", ומתברר לו שרבי עקיבא מן הסתם מעולם לא היה שם.
מבט על התפריט מבהיר לו כי לא רק ששום דבר לא צפוי, אלא גם הרשות בהחלט נתונה להזמין מנות של תפריט הצהריים בעשר וחצי בבוקר.
הביצה והתרנגול
אף פעם לא הבנתי למה יש מסעדות שלא מגישות הכל כל היום. מי אתם שתחליטו מתי בא לי לאכול ארוחת בוקר או ערב או צהריים או בכלל? הרי בשביל זה ברחתי מהבית בגיל 25. עוד מעט תגידו לי לא להתחיל לאכול את הגלידה לפני שאני מסיים את קציץ הבשר... ובכלל אכלתי כבר יותר מחצי... נו, די, אמא.
אז מבין האופציות היצירתיות שלא ייאמנו (שהן בבית קפה ולא באיזו מסעדת שף) בתפריט של "בליקר בייקרי" הלכתי על ההמבורגר חלומי עם פיסטוק. עכשיו - רגע, המתינו בבקשה עם הוואו, כי למנה ראשונה הזמנתי כדורי פלאפל מתרד ופרמז'ן. וכן - עכשיו הוואו.
הילדה, מעט יותר סולידית כהרגלה, אבל ביצה שבהחלט לא נפלה רחוק מהתרנגול, הזמינה קרואסון עם מקושקשת וכמהין, כריך שמגיע (אם זה לא מספיק) גם עם גאודה מעושנת ופטריות מוקפצות.
אהבת אב אמיתית
הקפה הגיע קודם. בדרך כלל לא מדברים על זה, קפה זה קפה זה קפה, אבל כאן הוא היה ממש טוב. גם זה שלי, ההפוך הרגיל, וגם זה הקר של הילדה, עם חלב הסויה.
חמישה כדורי פלאפל תרד ופרמז'ן הגיעו על מצע של גבינת שמנת מתובלנת ותלולית ארוגלה. יופי של הגשה אומנם, אבל מי מביא חמישה כדורים לשולחן של שני אנשים? יש משפחות שנגרם בהן קרע משפחתי מסיבות פחות משמינות.
אבל אני אבא, ויש לי אחריות, ואני גם אוהב את הילדה, אז אני אכלתי שלושה והיא שניים. גם כי זה היה נורא טעים וגם כי לא היה לי נעים שתאכל רק כדור פלאפל אחד.
כשהיא קיבלה את הקרואסון ההו־כה־מושחת שלה, הזכרתי לה כמה הייתי נדיב כלפיה ופתחתי פה גדול כרמז. זמן רב שלא חוויתי התגוששות כה נמרצת בין הטעמים הדומיננטיים כל כך של שמנת הכמהין יחד עם הגאודה והמקושקשת, שהרגישו שותפות גורל במטרה הנאצלת לגרום לי להנאה אינסופית.
הקרואסון אגב היה מעולה. לא איזה קרואסון פתטי שבעלי המקום מעדיפים שלא יגנוב את תשומת הלב. לא, לא, לא. מדובר כאן במאפה שהוא סימפוניה למערוך ובצק עלים, ומי שהכין אותו הוא המנצח.
אבל אז הגיע ההמבורגר חלומי ופיסטוק והשאיר את כל המנות האחרות הרחק מאחור. וזה היה לא צפוי כמו הניצחון של בן ג'ונסון על קרל לואיס בריצת המאה מטר באולימפיאדת סיאול 88', רק שכאן אני לא שולח את המנה המנצחת לבדיקת סמים, כי מי שמצליח להוציא טעם כזה מחיבור של חלומי ופיסטוק יכול להשתמש בכל האמצעים והכל כשר, גם בעיני ההשגחה העליונה.
וגם כאן לא רק השילוב בטעמים של הקציצה, אלא גם בציוד ההיקפי כמו הלחמנייה המצוינת ובמיוחד הצ'יפסים המענגים שמישהו שרף טוב לדרגת שלמות ממש, כי צהוב-חום ולא לבן זה הצבע שלי ושל שאר האנושות כשמדובר בצ'יפס.
המרחק בין קרית גת לניו יורק
דרך הדרום בקרית גת מרוחקת אלפי מילין ועוד יותר מזה בקילומטרים מרחוב בליקר בניו יורק, אבל בתחילת השבוע, לכמה דקות, למספר ביסים, זה הרגיש שאנחנו ממש שם.
ומה שחיזק את התחושה שבאמת מדובר באחלה מקום היה המלצריות הניגשות והקשובות (ואחת חייכנית בצורה יוצאת דופן, שלא היתה שלנו לצערנו), האחמ"שית הנעימה שלא רודה במלצריותיה, הניקיון המוקפד, ואפילו הלקוחות שהתנהגו למופת ונראו אסירי תודה שנגמר החופש הגדול כבר, תודה לאל, ולמה החגים לא עוד חודש, ובכלל מתי צריכים לאסוף היום את הילדים?
מראה מקום:
"בליקר בייקרי", דרך הדרום 222, מתחם איי סולומון, קרית גת
טלפון: 08-6806969
שעות פעילות: א'-ה' 8:00-24:00, ו' 8:00-15:00, מוצ"ש עד חצות.
פסקול: דמעות לפחדים
תג מחיר: קרואסון מקושקשת וכמהין (מגיע כארוחת בוקר עם סלט אישי וקפה) - 59 שקל, המבורגר חלומי ופיסטוק - 67 שקל, פלאפל תרד ופרמזן - 37 שקל, קפה הפוך - 15 שקל; סך הכל: 178 שקל
