האזעקה הראשונה שנשמעה באשקלון בשבת בבוקר עלתה וירדה בדיוק באמצע ההזמנה בדלפק של מעדניית "אלגרה ולאון" במרינה. זה היה יום מקסים, כזה שמשתלב בצורה מושלמת עם אספרסו, בורקס גבינה, רסק עגבניות וחריף.
האזעקה לא היתה מיועדת כלל להיות חלק מזה. אז בחרתי להתעלם ממנה, כמו שאני עושה פעמים רבות בתחומים אחרים בחיים, ולפעמים אפילו מצליח.
יד של ילדה מודאגת לפתה לפתע את זרועי ומשכה אותי מהדלפק ומהבורקס שלי בניגוד לרצוני, למרחב מוגן כלשהו. בתחילה סירבתי.
חשתי מוגן לחלוטין במעדנייה המקסימה של אלגרה ולאון, שאמנם כבר אינם בין החיים אבל רוחם שורה על המקום וכמובן על מעדניו, לחמיו, בצקיו, הגבינות הקשות, עלי הגפן, ממרחי האנשובי והזיתים המיוחדים, האיקרה והדגים המלוחים.
אבל הילדה ואמא שלה הביטו בי במבט מזרה אימים, אז הרפיתי והצטרפנו לאותם אלו שפרצו במרוצה כשהם אוחזים בורקסים ומטלטלים כוסות קפה בדרכם למרחב המוגן, שהיה אמנם נעול באזעקה הראשונה, אבל נפתח כבר בשנייה ונותר פתוח לכל אלה שבאו אחריה, והתגלה כמי שמשמש בימי שלום כמרחב מוגן לסחורה של אחד מבתי הקפה במרינה.
בין אזעקה לאזעקה חזרתי לתור ולהזמנה שלי, שנקטעה באיבה פעם אחר פעם. מעולם לא עמדתי בתור זמן רב כל כך. מעולם לא הזמנתי כך ארוחה - בהפרשים של דקות בין מנה למנה.
רק כשסיימתי את ההזמנה המוזרה הזו - אחרי ארבע או חמש אזעקות, מי סופר? - קלטתי שהצוות של "אלגרה ולאון" בכלל לא עזב את המקום בזמן האזעקות, ונותר לעמול על ההזמנה שלי, שהלכה ותפחה עם כל חזרה מהמרחב המוגן, מה שגרם לי להיות אסיר תודה שוב ושוב על חיי שניתנו לי במתנה.
סרט בורקס
זקני המרינה בוודאי לא זוכרים אותה כה ריקה בבוקר שבת כה יפה, וככל שנקפו הדקות והאזעקות היא אף התרוקנה יותר ויותר. הבנות היו במתח מסוים, אבל אני רק רציתי לאכול בורקס טורקי ולנוח.
כשהמנות החלו לזרום לשולחן הבנתי שהפערים בין ההזמנות והאזעקות עשו את שלהם והזמנתי בגלל היסטריה, או בגלל תיאבון הולך ומתגבר, קצת יותר מבורקס טורקי.
מה שהרגיע אותי היה שלפחות ביום כה חלש מבחינה עסקית למעדנייה יכולתי לתמוך מעט בעסקים במלחמה.
המנות הגיעו באיטיות, בהדרגה, וזה היה בסדר גמור, כי בזמנים של מלחמה לא מתלוננים ואסירי תודה על מה שיש. הבצק של הבורקס, שהגיע ראשון, היה מצוין, ולמרות שהגיע עם תרד ולא גבינה כמו שהזמנתי, לא אמרתי דבר, אולי בגלל שגם תרד לא ממש היה שם.
אחרי חמש אזעקות וריצות למרחב המוגן לקבל בורקס טורקי, לבצוע אותו, למרוח קצת רוטב עגבניות וחריף ולהניח פרוסות ביצה הרגיש כמו חלום. ניצחון קטן ומתפורר על חמאס, אם תרצו.
אמא של הילדה קיבלה את ארוחת הבוקר של אלגרה: סלט נאה עם גזר, גמבה, מלפפון, עגבנייה ושומר דומיננטי, חביתה טובה, רוטב צזיקי וגבינת שמנת, לחם מצוין וטרי עם צלוחיות חמאה וריבת משמש. גם הקפה היה מעולה. יופי של ארוחת בוקר.
אחרי כמה דקות הגיעה גם ההזמנה של הילדה - כריך חביתת ירק עשירה וגדולה דחוסה בלחם המשובח של המקום, עם גבינת שמנת וממרח אדום טעים (פלפל? פפריקה? עגבניות מיובשות? כל התשובות נכונות?).
הכל פתוח
אבל ההפתעה הגיעה בסוף, כמו שקורה עם הפתעות בדרך כלל. מסתבר כי שכחתי לאחר אחת האזעקות שהזמנתי לעצמי בורקס גבינה, ולכן הזמנתי גם כריך גבינות פתוח, עם גבינת שמנת וקשקבל.
זה קורה הרבה לאנשים במלחמה, שלא יודעים מתי תהיה הארוחה הבאה שלהם. זו כבר היתה חוויה, גם בגלל ההפתעה וגם בגלל הטעם, לחיים ובכלל.
שני חצאי לחם ביתי שנראים כמו טיל גראד חתוך לשניים, ועליהם גבשושיות גבינה מגרות בצהוב ובלבן על צלחת צבעונית ים־תיכונית, עם מספר סוגי זיתים - חלקם אמנם דפוקים, אבל מוצלחים הרבה יותר מכאלה שלא. מנה נהדרת, טעימה, ומרגשת.
בזמן שנהנינו באגואיסטיות נאצלת והתעלמנו באלגנטיות מכל מה שקורה מסביבנו, מסתבר שכוחות הביטחון דרשו מבעלי העסקים שלא לקבל לקוחות חדשים, מה שדי היה מיותר, כי המרינה באשקלון בשבת בשעה 11:00 בבוקר היתה ריקה כמו המשרדים של איסמעיל הנייה בזמן ירי של צה"ל.
"רוצים קינוח?", שאלה אותנו בעלת הבית הנחמדה.
"לא, תודה", ענינו, "אתם סוגרים והולכים עכשיו הביתה?".
"לצערי כן, וזה הפסד עצום לסגור ב־11:00 ביום שבת".
"לא מפצים אתכם? אתם לא תובעים החזר?".
"לא, כי הם לא אמרו לנו לסגור, פשוט לא לקבל לקוחות. הכל בשביל שלא תהיה עילה לתביעה".
אז כשיבוא כבר שקט על האזור - קבלו עוד עילה טובה ללכת ל"אלגרה ולאון" במרינה. מגיע להם.
מראה מקום:
"אלגרה ולאון", הנמל 9, המרינה באשקלון
שעות פעילות: כל יום בין 9:00 ל־21:00 (אם אין מלחמה)
טלפון: 077-4024010
פסקול: אזעקות ושירים עבריים
תג מחיר: הבוקר של אלגרה - 59 שקל, כריך גבינות פתוח - 42 שקל, כריך חביתת ירק - 42 שקל, בורקס גבינה - 35 שקל, ארבע כוסות הפוך גדול - 64 שקל; סך הכל: 242 שקל
