ספרי לי על עצמך
נולדתי וגדלתי בקיבוץ יגור. מילדותי זכורים לי אירועים מלפני קום המדינה ואחריה. בתקופת מלחמת השחרור ירדנו למקלטים ביום ובלילה, אך למעשה לא הייתה פגיעה ישירה בקיבוץ. השבת השחורה זכורה לי במיוחד, שבה האנגלים חיפשו נשק בכל מקום וחיילים הסתובבו בכל הקיבוץ והוציאו את הגברים משם. הנשים נשארו עם הילדים ומתנדבים מהארץ הגיעו לעזור בעבודות המשק. היחסים של האנגלים לילדים היה טוב למיטב זיכרוני, למרות שבכל מקום בקיבוץ נשמע רעש קידוחים. כאשר התגייסתי לצבא עבדתי בהגהת ספרי לימוד בבית הספר הטכני של חייל האוויר, שנכתבו ע"י המדריכים למקצועות טכניים. אהבתי את השירות הצבאי, בשעות אחר הצהריים למדתי הוראה בסמינר צה"ל בבת גלים. מיד לאחר הצבא התחלתי לעבוד בתור מורה בנתניה. במלחמת ששת הימים כשהיו אזעקות ירדנו לתעלות שנחפרו ליד בית הספר עד תום האזעקה. זכור לי עוד אירוע מיוחד, כשהכריזו על קם המדינה, העירו אותנו בלילה ורקדנו יחד כולנו בחדר אוכל עד הבוקר.
אז כתיבה תמיד הייתה חלק מחייך?
זה הגיע יחסית בגיל מאוחר. בעצם זה התחיל בגיל צעיר, אך מורה שהייתה לי בבית ספר שביקשה מאיתנו לכתוב חיבור, ואני כתבתי שיר המורה צחקה, ותגובתה גרמה לי להפסיק לכתוב לשנים רבות. מאוחר יותר שנזקקתי לחומר שהיה לי חסר כמורה, כתבתי לעצמי ולכל מי שביקשה ממני. הייתי מחפשת תמיד את הרעיונות, את הדמיון, את ההשראה, בכל דבר שעשיתי. כשפרשתי ממקצועי התחלתי ללכת לסדנאות כתיבה, ואני עדיין עושה את זה, כי זה כייף וממלא ותמיד לומדים משהו חדש. אני מאוד אוהבת לכתוב, זה ממלא את חיי ומרחיב את אופקיי.
איך הגיע הרעיון לספר?
דרך מקרה שהיה לי בכיתה. היה לי תלמיד שלא דיבר (עבדתי בחינוך מיוחד) הוא היה משחק בהפסקות, היה משתולל, אבל מעולם לא דיבר. ילד כל כך מקסים ויפה. חיפשתי דרך לגעת בו, חיפשתי דרך לגרום לו לדבר. יום אחד הוא נכנס לכיתה עם קלפים, לקחתי לו אותם. כשהוא הגיע לבקש אותם הוא רק הושיט יד, ללא מילים.
עשיתי איתו הסכם, הבטחתי לו שאחזיר לו כל יום קלף אם הוא יספר לי סיפור על התמונה שיש על הקלף. הוא התחיל לדבר ואני כתבתי על זה שיר.
האם הסיפורים מרביתם מהמציאות?
מרביתם מהמציאות. הרי המציאות עולה על כל דמיון.
רוב הסיפורים מכילים שמץ של שעשוע והומור ויחד עם מסרים חינוכיים, עם או בלי חרוזים.
האם נתקלת באתגרים/ קשיים במהלך הכתיבה?
שנולד לי רעיון אני כותבת אותו בקלות. ותמיד משתדלת להוסיף מסר חינוכי להורים ולילדים.
יש לך מסר לקוראים?
מי שעושה דברים שהוא אוהב, שימשיך לעשות אותם לעיתים קרובות, ותמיד ללכת עם הלב ועם האמת שלו.
כותבת משהו חדש?
יש לי שני ספרי ילדים קודמים - "עיניים צוחקות" ו- "הירח התבלבל", "כשהייתי קטנה" זה ספרי השלישי. כעת אני עובדת על ספר שירה למבוגרים, ואוספת חומר לספר ילדים נוסף.
"כשהייתי קטנה" הוא ספר מרתק, המביא אוסף סיפורים שמבטא את הרגשות של הילדים, בדרך מיוחדת ובתוספת של איורים מקסימים.
"כשהייתי קטנה" – חיה מגנר, הוצאת צמרת.
לרכישה בחנויות הספרים ובאתר- NETBOOK
