נראה שהפכנו צינים. קשה לאנשים להאמין לאישה שעומדת מולם ואומרת שהיא פועלת מתוך אכפתיות ולמען עתיד טוב יותר, בלי שאיפות פוליטיות או מניעים נסתרים אחרים. כן, אורנה אביקזר, אם חד הורית לשני ילדים, המתגוררת בנאות גנים, בנתניה, עד לפני שנתיים לא התעניינה כלל בפוליטיקה מקומית, אך מאז שנשאבה אליה - היא לא יכולה לעצום עין ולהתעלם.
בעל כורחה היא הפכה ללוחמת הצדק של האנדר-דוג של נתניה, והיא פועלת למען שדרוג שכונות ישנות ועניות בעיר, למען איכות הסביבה וריאות נקיות ומעוניינת בעתיד שיכלול חינוך לילדים ופעילויות בעיר שישאירו את הכסף של הבליינים בנתניה.
בימים אלה היא מפיקה סרטוני רשת מושקעים ופארודיים על הדמויות שרצות לראשות העיר בבחירות הקרובות. ישבנו לשיחה צפופה, וגילינו איך הפכה למושכת בחוטים מאחורי הקלעים, לדמות משפיעה שיש לך מאות עוקבים.
צילום: אייזק כהן ויעל אטיה
עריכה-דוד סלמה
איך הכל התחיל?
"הכל התחיל מהמרכז האוטונומי, רצו להקים לנו בשכונה בה אני מתגוררת, נאות גנים. אפילו שאני גרה שם עם משפחתי בשכירות אוזלת היד והתשובות הסתומות שקיבלנו הצליחו להוציא אותי מהאדישות הטוטאלית שבה הייתי.
פתאום נפגשתי עם עוד אנשי איכות סביבה מודאגים על בסיס יומיומי ואפילו נסעתי למשרד התחבורה בירושלים. הבנו שפוסטים זועמים בפייסבוק לא יספיקו, התחלקנו לחוליות והתחלנו לפעול נגד הקמת המקום שהיה הופך את השכונה שלנו לאיום אסטרטגי במלחמה הבאה", אביקזר מספרת.
משם, מאבק רדף מאבק ואביקזר נשאבה לפעילות, "נשאבתי לזה בצורה שהיום אני לא מצליחה להתנתק", היא מספרת, "כל דבר חלם מטריף אותי. לא מצליחה לחזור לאדישות שלפני. אני רואה את האטימות והזלזול בפעילים חברתיים, טוענים שאנחנו לא מבינים כלום, אבל אנחנו כן יודעים לחקור ולקרוא. הגענו למצב שאנחנו עוזרים לשנות חקיקה בכנסת כדי לקדם עניינים מקומיים."
מה היחסיים שלך עם העירייה?
"מההתחלה לא באתי לעירייה בטוב. אני לא מתחנחנת, אני חסרת סבלנות. אם משהו עקום הוא עקום. אי אפשר להתווכח על זה. האסבסט למשל זה מכה עירונית, והתשובה שחוזרת על עצמה היא שהעירייה פועלת במסגרתה חוק. הייתי מצפה שיעשו מעל החוק, לפנים משורת הדין".
וודאי את נשאלת הרבה האם תכנסי יום אחד לפוליטיקה?
"מדגדג לי לפעמים להיכנס לפוליטיקה. ואז לא. ההשפעה מבחוץ היא פי אלף מאשר זו שמבפנים. במידה ואכנס להסכם קואליציוני אצטרך לקבל בהסכמה שתיקה, וזה בלתי נתפס אצלי. ברגע שנכנסים לסיעה צריכים ליישר קו עם האג'נדה והדוברות, ואני לא יכולה לדמיין עצמי מאבדת את יכולת הדיבור שלי. אני צריכה לומר כל מה שאני רוצה. אולי יום אחד אם ארוץ בעצמי, לא תחת אדם אחר. בינתיים, בחוץ אפשר לשנות. אם צועקים מספיק חזק מקבלים!".
צילום: יעל אטיה
את מאמינה בזה? ככה את חושבת שדברים עובדים היום?
"מאמינה בזה מאוד. העירייה מתנהלת ומנוהלת על פי הרשתות החברתיות. אני מרגישה שאין מדיניות. לא לגבי איכות הסביבה, או תרבות או חינוך. הכלל עובד לפי אימפולסיביות. הציבור מכתיב את הקצב. קודם עושים ואחר כך חושבים, ומבטלים. זורמים לפי הפייסבוק".
את אם חד הורית ומפרנסת יחידה לשני ילדים, מה מניע אותך לפעילות החברתית?
"התסכול, החלם, השחיתות, הקומבינה. ככל שאת מתעמקת ומריחה את מבינה שמשהו מקולקל. אני מקבלת פניות מעובדי עירייה שטוענים: מי שקרוב מקבל, השאר לא. כל המערכת מנוהלת בצורה פזרנית ולא יעילה. אנשים שלא עומדים בקריטריונים בסיסיים של מכרזים – זוכים בהם. לא מגיע לנו מנהל אגף מקצועי לתחום ספציפי? אין פלא שאגף יתנהל ולא ינוהל..."
איך את מוצאת זמן? בין העבודה, ניהול הבית והילדים?
"אני לא נעדרת מהעבודה, כדי להגיע לפגישות. הכל קורה אחרי הצהריים. מיילים לגורמים עירוניים אני כותבת בזמני החופשי".
צילום: יעל אטיה
המועמדת לראשות העיר רויטל לביא, מעוררת סערה בעיר
קשה להאמין איך אביקזר מלהטטת בין כל הדברים שחשובים לה. לאחרונה היא "רצה" בדמות פארודית לראשות העירייה, פאה בלונדינית ומשקפי שמש, ולפתע עומדת מולי רויטל לביא השנונה. היא צילמה סרטונים רבים בהם רויטל מבטיחה הבטחות חסרות כיסוי, מתיפייפת אל מול הציבור ובין לבין מכה מתחת לחגורה את המועמדים שרצים לרשות העירייה.
אבל אפילו היא מודה שהיא משקיעה בדמותה הפארודית של רויטל לביא הרבה זמן, ויותר משציפתה, "זה הפך לפרויקט. כששטבון התחיל לרוץ לבחירות בנתניה עברה לי כזו ריאקציה בגוף שהיתי מופתעת, איך אדם שאני לא מכירה עורר בי אנטי כזה? התחלתי לקרא עליו, וגיליתי פוליטקאי שמשחרר סיסמאות ריקות על נשים, על דת, דברים הזויים. אני עדיין כועסת עליו שגרם לי לעזוב את מרים ולהתמקד בו. אנשים חושבים שעברתי לצד שלה. לא נתפס לאנשים שאני פשוט טיפוס שנאמן לעצמו. אני לא חייבת כלום לאף אחד, ונכנסת חזק במי שצריך. אבל האמת היא שהיית שמחה לשבת בצד ולמחוא כפיים".
אביקזר אולי עדיין לא נכנסת לפוליטיקה, אבל היא לגמרי מושכת בחוטים מאחורי הקלעים, "ישבתי על ענת אזולאי חודשים, עד שסוף סוף יצאה מהסיעה של שטבון. אני מעריכה אותה ואת פועלה. היא לא היתה שלמה עם זה מההתחלה", היא אומרת.
תמיד היית כזו? חזקה, לוחמנית?
"הייתי עצמאית מגיל 24. הכלכלה הביתית לא היתה זרה לי, אבל כל החיים עבדתי בעסק המשפחתי של אבי. היום אני כבר עובדת בעסק שלי. כשהייתי בת 36 אבי חלה, הוא נכנס ויצא מבית החולים, ואני מצאתי עצמי מנהלת את העסק המשפחתי ובלילה ישנה עם אבא. היתה נקודת שבר, כשלאבי התפוצץ עורק ראשי בראש. הוא נכנס לטיפול נמרץ והרופאים הספידו אותו. הכי כאב לי שהוא לא זכה לראות ממני נכד. ואז קרה נס. ממצב שסופרים דקות הוא יצא מטיפול נמרץ".
"מסתבר שהגיע פרופסור מחו"ל כדי לבצע פרוצדורה במטופל אחר, בתשלום, ועל הדרך טיפל גם באבי. הוא חי עד היום. כשאבא שלי קם על הרגליים הודעתי לו שאני הולכת לעשות לו נכד. הוא אדם דתי, והיה מעדיף אולי שהייתי מתחתנת קודם, אבל בכל זאת ליווה אותי בתהליך ההפריה", היא מספרת בהתרגשות.
ומה עם חתונה?
"היו לי מערכות יחסים ארוכות. בגיל 24 הייתי מאורסת וביטלתי חתונה שלושה שבועות לפני. הבנתי שאני מעדיפה מערכת יחסים חופשית יותר. שכל אחד מבני הזוג יגור בבית משלו. אהבה חופשית שמכילה בתוכה רק את השמנת. אין לי בעיה עם זה. אולי יש לאחרים".
איך באים ילדים לעולם?
ליאור, בנה הבכור של אורנה, החבר הכי טוב שלה, שיודע להפעיל מכונת כביסה מגיל 4, רצה אח. ואורנה החליטה למלא את רצונו. ליאור יושב איתנו במהלך הראיון ואימו שואלת אותו, איך הגיע לעולם.
הוא עונה בביישנות, "אמא היתה בודדה ורצתה ילד, אז היא הלכה לרופא ששם לה זרע בבטן. תשעה חודשים אחרי, ונולד תינוק! אני. אבל כן, בגיל 6 ביקשתי ממנה אח".
הדרך לאימהות עוברת דרך ניסים
הדרך לא היתה קלה. אחרי שנכנסה שוב להריון נאלצה לעבור הפלה בחודש הרביעי. לאחר מכן הרופאים לא אישרו לה עוד טיפולי הפריה מפאת גילה. היא היתה אז בת 41. "אפילו מועד ביוץ הרופא לא הסכים לבדוק לי. בעזרת ערכה מהסופר פארם בדקתי בעצמי, וכך הלכתי להזרעה ללא שום טיפול הורמונלי, ונכנסתי להריון. זה היה הנס השני שלי.
בתור חילונית קרו לי הרבה ניסים. אני לא מתכחשת לאל, פשוט לא אוהבת את הטקסיות שנלוות לזה". היא אומרת בהתרגשות. נזכרת בניסים של חייה בניה ליאור (8) ונדב (2).
אני שואלת את ליאור אם אמא אכן מצליחה הכל? ואורנה מאזינה דרוכה לתשובת בנה הבכור, "כן, אבל לא בו זמנית", הוא אומר, והיא מחייכת. אני שואלת אותו אם ירצה להיות פוליטקאי או סטנדאפיסט כשיהיה גדול, כי נראה שהוא מתלהב מדמותה המצחיקה שלובשת אימו, אבל לילד יש חלומות אחרים. הוא רוצה לפתוח סנדווצ'יה. אורנה נשבעת שבגיל 8 בנה מכין את הטוסט הכי טעים בעולם. ליאור דווקא מפרגן לטוסט של אמא.
צילום: יעל אטיה
מה החלום הכי גדול שלך בנוגע לנתניה?
היא לא התלבטה הרבה, "החלום שלי שיקומו יום אחד בבוקר וישמידו את כל תוכניות המתאר בעיר. בונים פה בכל מקום בשביל תושבי חוץ, כשהתושב הממוצע בנתניה לא יכול להיכנס למעלית של בניין בעיר ימים.
מה המטרה? אין מקומות בילוי.... אין פה הכנסה לקופת העירייה שלא קשורה בבניה. זה כישלון חרוץ. הסתובבתי לפני כמה זמן בעיר ימים והייתי בהלם כשחזרתי לותיקים. פערים עצומים. יש שכונות שהזמן קפא בהן מלכת. אצלנו בשכונה אפשר לצלם סרט של נתניה בשנות החמישים. הכבישים עדיין מאז ועמודי החשמל שעשויים מעץ נוטים על צידם.
אין לנו עוד הרבה שטחים בנתניה. צריך לעושת סטופ לבנייה וטפל בתושבים. השבוע אושר לכרות עשרות עצים בטוברוק בשביל לבנות את קריית הממשלה החדשה. נראה שהטבע לא קיים. לא מופיע בתוכניות. יום אחד הקרקע תגמר. ואז מה? צריך לייצר הכנסה אחרת".
אורנה מדברת בהקשר הזה גם על חוסר מקומות הבילוי בעיר, "קופה ציבורית צריכה לשרת את כל הציבור. מישהו החליט שזו קופה שומרת שבת. זו החלטה לא פיירית, שלא מאפשרת לכל הציבור להנות מהכספים והארנונה שהם מזרימים לעירייה.
לא יכול להיות שאלפי משפחות יוצאות לבלות ולפרנס עיר אחרת, או נאצלות לנסוע לאזור התעשייה. אנחנו עיר על שפת הים, זה המשאב האדיר שלנו. אנחנו יכולים להכניס את מה שקורה במרינה בהרצליה לכיס הקטן. אבל בינתיים מתוך ארבע מסעדות בים אחת עובדת. אם אני רוצה לקנות מים לשתות אני יכולה כבר למות. זה עניין של מדיניות".
אביקזר מוסיפה ואומרת שהייתה רוצה לראות השקעה בחינוך ובדור העתיד, "השקעה כזו תיתן לנו הרבה יותר משיפוץ כיכר, שעוד עשרים שנה כבר תזדקק לשיפוץ נוסף".
אנחנו מסיימות את הפגישה והיא מתארגנת לצאת לצילומי סרטון חדש. "יש לי רעיונות כמו מים", היא אומרת עם חיוך והבטחה. ליאור ניגש לפאה הבלונדינית ולכובע. בשבילו זה משחק. אחד מצחיק במיוחד. בשבילה זה מאבק לחיים טובים יותר.
