זה היה יום חורפי. יצאתי מהבית לשדה תעופה עם זוג. הגשם ירד כל הדרך לשדה. הגענו לשדה, הורדתי אותם ונפרדנו לשלום. תוך כדי שאני מברך אותם לשלום הגיע טרנזיט והשפריצה עלי מים שהרטיבו את כולי. מה אני אגיד לכם, כולי הייתי סחוט מים התחלתי להתנער מהמים ולרעוד מקור. ניגש אלי בחור דתי עם מבטא אמריקאי וביקש שאקח אותו לירושלים.
האמריקאי אמר לי: "אני משלם 220".
אמרתי לו "תעלה", תוך כדי שאני רועד.
אמר לי האמריקאי "250..."
"טוב תעלה אמרתי".
"270", האמריקאי התעקש.
אמרתי לו "טוב תעלה".
"300 מחיר אחרון" אמר האמריקאי.
"טוב. תעלה למונית. בסדר. רק תעלה!", הבנתי שהנוסע חשב שאני אומר תעלה אני מתכוון למחיר.. בסך הכל רציתי שהוא יעלה לרכב.
חזרתי לירושלים הורדתי אותו ונכנסתי לישון. קמתי, יצאתי לעבוד.
עצרה אותי בקניון מלחה ילדה וביקשה להגיע לפיסגת זאב. התחלנו בנסיעה ובדרך היא ביקשה לעשות שיחה מהפלאפון שלי. נתתי לה. דיברה עם מישהי למשך שלוש שניות וניתקה. שמתי לב שהיא התחילה לבכות בשקט.
"מה קרה ? למה את בוכה?"
"יהיה בסדר", היא אמרה.
"מה קרה? מישהו פגע בך? רבת עם חברה?"מרה לי שהיא נכנסה להריון..
היא סיפרה לי שהיא נכנסה להריון. "בת כמה את?" שאלתי אותה כי היא נראתה ממש צעירה.
"חמש עשרה וחצי".
"ההורים שלך יודעים על זה?"
"מה פתאום הם יהרגו אותי..."
"אחיות, מישהו, חבר שלך, מישהו עוזר לך?"
"לא, אף אחד לא יודע וחבר שלי כבר לא חבר שלי הוא אמר לי לעשות הפלה ושעשיתי את זה בכוונה".
"יש ארגונים שתומכים בבנות כמוך, את חייבת עזרה!", אמרתי לילדה שישבה מאחורה כולה שבורה.
בנתיים הגענו לפסגת זאב. היא התחילה להרגיש לא טוב.
"יש לי בחילה", היא אמרה. "אני חייבת להקיא".
עצרתי בצד והיא יצאה והלכה אחרי המשאית שעמדה ברחוב וחיכיתי לה. בינתיים חשבתי איך אני יכול לעזור לילדה המסכנה. פתאום אני שם לב שעברו כבר עשר דקות והיא לא חזרה. יצאתי מהרכב. הלכתי אחרי המשאית. היא לא היתה שם. נעלמה. נזכרתי שהיא התקשרה מהפלאפון שלי. התקשרתי למספר לנסות לברר, לראות שהילדה בסדר. ענתה לי אישה. אמרתי לה שאני נהג מונית שלקחתי ילדה עכשיו לפסגת זאב ובצד השני של הקו אני שומע צחוק. "גם עליך היא עבדה? לא נורא, פרייארים לא מתים הם רק מתחלפים".
"מה זאת אומרת?" שאלתי. האישה סיפרה לי שהיא לא מכירה אותה אבל זו כבר פעם שלישית שהילדה הזאת עושה את התרגיל הזה לנהגי מוניות ואחרי זה בורחת.
"מה? היא לא בהריון??" שאלתי.
"לא. נראה לך? היא עושה את זה תמיד. מאיפה היא לקחה אותך?"
"מקניון מלחה", אמרתי.
"לא נורא, הפסדת 60-70 שקלים. כפרה".
ופתאום נזכרתי על הנסיעה עם אמריקאי שהעלתי לו את המחיר בלי שהתכוונתי. "זהו, עכשיו אנחנו תיקו...", אמרתי לאלוהים.
