אביו של הראל (שם בדוי) התקשר אלי וסיפר על הבעיות סביב גיוסו של בנו לצבא. "אני רוצה שהראל יתגייס, אבל ללהקה צבאית בלבד. מדובר בזמר לעתיד של מדינת ישראל", פסק האב, וגם שלח לי לינק לשיריו.
ראיתי צעיר שעומד מול מצלמה ומסלסל באופן קולח וזורם. ניסיתי לדמיין אותו צולח את הטירונות, צמוד לנשק, ותהיתי אם יש סיכוי שזה יצליח.
הראל סיפר לי בשיחתנו שהוא עוסק במוזיקה שנים רבות והיא כל עולמו. כבר בגיל הצעיר הוא שר למשפחתו שעודדה אותו ותמכה בו מאוד. בהמשך הוא נתן את כל כולו למוזיקה, כי שם הרגיש בעל ערך ומסוגלות. מכיוון שלא עסק בשום דבר אחר למעט כתיבת מוזיקה ושירה, הוא חש שזה כל מה שהוא יודע לעשות בחיים. לא פעם שמע מהוריו את המשפט: "אתה תעשה מה שאתה הכי טוב בו. אנחנו נעשה את השאר".
המשפט החוזר הופנם בהראל. הוא הבין שאם יעשה מוזיקה, זה יהיה במקום כל שאר משימות החיים. הוא מעולם לא השתתף במטלות בית, לא הרים צלחת, לא הדיח כלים, לא עבד ולא הלך לסידורים לבד. בתיכון היה מגיע יום כן, יום לא ויום למה לא. לבסוף הרגיש ש"אין לו ראש לזה", והחליט "להפסיק לבזבז את הזמן" בלימודים.
ההורים, שראו את אהבתו של בנם למוזיקה, החליטו שהילד נועד לגדולות בתחום. הראל לא קיבל זמן לחשוב על העניין ולהחליט בעצמו מה הוא רוצה. הרוח הגבית מההורים עודדה אותו להישאר בבית ולנגן מבוקר עד ליל.
אבל אז נחת עליו הצו הראשון. ביום המיונים הוא התייצב עם פמליה קטנה של "עוזרים", שעודדו אותו להוציא ציונים נמוכים במבחני הדפ"ר (מבחנים פסיכוטכניים). ואכן, כך היה. במקביל, גם בראיון עם המאבחנת, הראל חזר וטען שהוא לא רוצה לשרת בקרבי, אינו מסוגל לישון מחוץ לבית ומוכן להיות בלהקה צבאית בלבד.
זה היה השלב שבו ירד לו האסימון: פתאום הוא הבין שהוא אינו יודע לעשות דבר למעט שירה. ההבנה הזאת טלטלה אותו וגרמה להתקף חרדה. מכאן, כל אימת שהוזכרה המילה "צבא", הראל נתקף בבהלה. הוא למד לקשר בין צבא למצוקה וחזר וטען בפני הוריו כי אינו מסוגל להתגייס לשירות צבאי.
סופו של דבר: הראל הגיע למבחנים להקה צבאית אך כשל בהם ונאלץ לקבל שיבוץ על פי צרכי הצבא. במהלך ההכנה שעשה איתי לקראת גיוסו, השתמשתי בשירה כדי להעצים אותו ולעזור לו להבין כיצד יוכל להשתמש בה לטובת הסתגלות לטירונות ולא כדי להבדיל בינו לבין אחרים.
הוריו של הראל למעשה מזערו את יכולותיו ולא השאירו לו תשתית חזקה של ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות רחבה. הם מיקדו את כל בטחונו העצמי בשירה בלבד ומזערו את האמון שלו בעצמו.
הורים מגלים לעיתים כישרון מיוחד בילד שלהם, מתמקדים בו ושוכחים כי אדם זקוק לרפרטואר של יכולות כדי להתמודד עם משימות החיים.
במקרה הזה, העובדה שהראל פרש מהעולם הרגיל וכל כולו הוקדש למוזיקה מהווה קושי ניכר לסייע לו להתמודד עם התחברות לצעירים בני גילו, עם היכולת לקבלת סמכות ומרות, לגלות משמעת יציבה ולהסתגל לצבא.
עבודה רבה צפויה להראל. הוא צריך לעשות שינוי באופן שבו הוא מתייחס לחייו, לא רק בגלל גיוסו לצה"ל, אלא בגלל החיים עצמם.
מאיה שטיין, רס"ן (במיל'), קב"נית (קצינת בריאות נפש), עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת במתבגרים ובהכנתם לגיוס לצה"ל. 052-3388957
